אתמול קמתי במצב רוח כל כך מדוכדך. אבל לא סתם מדוכדך. מהימים שלא רק שאתה מדוכדך יש גם מן מועקה כזאת בלב ועצבות תהומית כאילו הכל שחור. ובחיי שלא מגזימה הרגשתי כל כך עצובה בלי יכולת באמת להצביע מדוע😓 אמרתי לעצמי אוקיי ניתן לזה להיות כלומר ניתן לזה מקום וזה יעבור🙏 ובהחלט נתתי לעצמי שעות של רביצה על הספה או במיטה ): מאז הקורונה ששינתה לי את השגרה וכל פעם עד שמצליחה לייצר לעצמי שגרה יש סגר נוסף ושוב אני צריכה להמציא את עצמי מחדש ולפעמים בדרך יש נפילות😑 ואתמול היתה לי נפילה 😓 פשוט יום מדוכדך ולא משנה מה שעשיתי במהלך היום ההרגשה הלא נעימה נשארה שם בתוך הלב😑 (באמת שכלום לא עזר, לא הילדים, לא בעלי, לא הכלב המשעשע, לא שיעור היוגה שהעברתי, פשוט כלום!) כלום לא עזר😑 הרגשת מחנק 😑 אז הרשיתי לעצמי להיות מבואסת מהמצב מבלי לשפוט או לבקר את עצמי ואחרי הרבה שעות של רחמיים עצמיים ומריחת שיא במיטה בלי יותר מעש החלטתי להתחיל לסרוג את הקרדיטגן שעבורו קניתי צמר כבר לפני חודשיים🙃 וכך היה סרגתי. סרגתי וסרגתי וכנראה הפעולה המדיטטבית הזאת לאט לאט הפיגה את המצב רוח המדוכדך ובערב כבר הרגשתי הרבה יותר טוב 😀 והיום ברוך השם כבר קמתי כמו חדשה🙏 אתמול הרגשתי כל כך מבואסת והרגשתי שלא משנה מה אני עושה בשביל להפיג את התחושה המגעילה כלום לא עזר😑 אפילו פחדתי שאתקע תקופה עם התחושה הזאת אבל כיבדתי את המקום של 'הבאסה' וברגע ששחררתי ונתתי לו להיות הוא התפוגג לשמחתי💜 אז אם הגעתם עד פה תודה שחלקתם איתי את רחשי ליבי💙 מאחלת לנו להיות כמו עץ שלא משנה מה קורה סביבנו, גם עם סערה בחוץ אנחנו נשארים יציבים ואיתנים כמו שורשי העץ🙏 יום מלא בשמחה ואהבה לכולנו🙏 ותזכרו שזה בסדר להרגיש לפעמים גם פחות שמחים כי יש גם ימים כאלו 💜
